אודות
כילדה קטנה שגדלה במינסוטה, מקום מלא במורשת סקנדינבית וידוע בחורפים הארוכים והקרים שלו, נחשפתי ללוצ’יאדאגן – חגיגת סנט לוצ’יה, חג של אור בתקופה הכי חשוכה של השנה. משפחות מתאספות כדי להדליק נרות, לשיר ולחגוג את האור שזורח גם כשהקור והחושך שולטים. זו תזכורת יפה שגם כשהעולם סביבנו מרגיש חשוך, אנחנו עדיין יכולים להביא אור לאחרים.
במסורת הזו, ילדה צעירה לובשת שמלה לבנה, חגורה אדומה ועטרת נרות על הראש כדי לייצג את סנט לוצ’יה מסירקוז.
חייה של לוצ’יה זכורים בזכות המסירות והנדיבות שלה. לפי המסורת, היא הביאה בחשאי אוכל לפליטים שהתחבאו מרדיפות קשות, והשתמשה בעטרת נרות כדי להאיר את דרכה – ככה ידיה היו פנויות לסחוב את האספקה.
בציור הזה, ניסיתי לתפוס את רוחה האמיצה ואת החוזק השקט של לוצ’יה דרך המבט השלֵו שלה והזוהר הרך של הנר שהיא אוחזת. עטרת הנרות הדולקים, כמו שחוגגים במסורת הסקנדינבית, מזכירה לנו שלפעמים יש מחיר לאור – לשאת אותו דורש נחישות ואומץ. לוצ’יה היא דוגמה מדהימה לאיך האור של אדם אחד יכול להאיר את הדרך ולהביא תקווה לאחרים, גם בזמנים הכי קשים.
אני מקווה שהציור הזה מדבר אלייך כסמל לחוזק פנימי ולכוח שיש בלהאיר את חייהם של אחרים. בין אם דרך עזרה, חמלה או סתם להחזיק בתקווה, כולנו יכולים להיות נושאי אור בחיים של הסובבים אותנו.
MANDIE PALMER
שיעור בחיים
כשהייתי טרייה אחרי בית הספר לאמנות, מלאה בהתרגשות ובעצבים, עשיתי את אחד הצעדים הראשונים שלי לעולם האמנות האמיתי כשהצטרפתי לגלריה מקומית של קואופרטיב. זה היה חלל משותף שמנוהל על ידי אמנים ששפכו את הזמן, הכסף והתשוקה שלהם כדי לרדוף אחרי החלומות שלהם. נדרשה קצת עבודה כדי להתקבל: היו טפסים, ביקורות תיק עבודות וצורך להוכיח שאני שייכת. אבל כשראיתי את העבודות שלי על הקירות האלה, זה היה רגע של גאווה ואפשרויות.
מצאתי חברות בין האמנים האחרים, במיוחד אישה מבוגרת עם חיוך חם שעודדה אותי. יום אחד, היא קנתה שרשרת שהכנתי עם ציור של נערה עם מסכה. היא זרחה מהתרגשות, לא רק כדי לתמוך בי, אלא כי היצירה הדליקה בה משהו. היא הרימה אותה ושאלה, "מה זה אומר? מה נתן לך השראה ליצור את זה?"
קפאתי. האמת הייתה שציירתי את זה פשוט כי חשבתי שזה יפה. לא הייתה שם משמעות עמוקה יותר. ניסיתי להסביר, אבל יכולתי לראות את ההתלהבות שלה משתנה – לא באכזבה, אלא בדרך עדינה שהרגישה כאילו איכזבתי אותה.
הרגע הזה נשאר איתי. זה לא שחדלתי להעריך יופי לשם היופי – אני עדיין מאמינה שזה מטרה נאצלת. אבל הבנתי כמה אנשים משתוקקים למשמעות ולחיבור דרך אמנות. מאז, הפכתי את זה למשימה שלי ליצור עבודות שמגיעות מהלב, יצירות עם אותנטיות ומטרה.
אני לא לוקחת הזמנות כי למדתי שהעבודות הכי טובות שלי נוצרות כשהן אישיות ועמוקות. התקווה שלי היא שהאמנות שלי תדבר לאלה שנושאים את משא החיים, תציע רגע של התרוממות, תזכורת שגם בתוך קושי, יופי ומשמעות יכולים להתקיים יחד.
הלקח הזה מהגלריה היה אחד מרבים שעיצבו את הדרך שבה אני ניגשת לאמנות שלי היום. זה לא רק על ליצור משהו להערצה, אלא על להתחבר לאחרים בדרך שהיא אמיתית, כנה ומשמעותית.
הערה: התלבטתי אם לשתף את התמונה של הנערה עם המסכה לסיפור הזה. זו יצירה מוקדמת בהרבה מהמסע שלי, והמיומנויות שלי התפתחו מאז. אני מקווה שתזכרי את זה כשתראי אותה – היא לא משקפת את הרמה של העבודות שלי היום. ועדיין, היא חלק משמעותי מהמסע שלי, ואני אסירת תודה על מה שהיא לימדה אותי על יצירה עם לב ומטרה.
סופות ומכחולים
זה הבעל שלי, נתנאל (למטה). פגשתי אותו במהלך ערב משחקי קלפים שאני והשותפות שלי לדירה ארגנו. שיחקנו ב"פיט", משחק קלפים רועש ומהיר, ולא הצלח תי להבין למה אני ממשיכה לנצח. בכל סיבוב, איכשהו יצאתי ראשונה, אפילו כשלא ממש התאמצתי.
רק מאוחר יותר הבנתי שנתנאל הקריב את הסיכויים שלו לנצח כדי לתזמר בשקט את הניצחונות שלי. במקום להתמקד בניצחון שלו, הוא בילה כל משחק בלפענח אילו קלפים אני צריכה ולהטות בעדינות את המשחק לטובתי תוך כדי שהוא חוסם את כולם. זה היה שילוב שווה של שובבות וחוכמה, וזכרתי שחשבתי, "הבחור הזה שונה." השילוב הזה של אסטרטגיה ונדיבות התברר כהצצה די מדויקת למי שנתנאל הוא – מישהו שתמיד חושב כמה צעדים קדימה, אבל שמתמקד בלהרים אחרים בדיוק כמו שהוא מתמקד בלהשיג את המטרות שלו.
עכשיו, שנים אחרי, נתנאל הוא יזם ומנהל פרויקטים, והיכולת שלו לראות גם את התמונה הגדולה וגם את הפרטים הקטנים והמשמעותיים הייתה אבן יסוד בחיים שלנו יחד. בין אם הוא בונה עסקים ובין אם הוא עוזר לי להגשים חזון אמנותי, יש לו דרך לגרום לבלתי אפשרי להרגיש בהישג יד.
יחד, אנחנו עובדים על ערוץ וידאו חדש שנקרא @sufotbrush מיזם שמשקף את המשימה המשותפת שלנו למצוא יופי בחיים, אפילו ברגעים הכי פרועים ובלתי צפויים שלהם. זו חגיגה של הטבע – שמיים סוערים, נופים מלאי חיים וההשתאות שמגיעה מלראות את העולם מתגלה בכל הדרו. אבל זה גם על הצד האישי של היצירה, מציג את מכחולי הברשה הבודדים ואת ההרהורים מאחורי כל יצירה שלי.
נתנאל מביא את המבנה והאסטרטגיה שמאזנים את האנרגיה היצירתית שלי, ולא יכולתי לבקש שותף טוב יותר למסע הזה. יחד, אנחנו מקווים ש@sufotbrush יעורר השראה באחרים לראות את היופי גם בכאוס של החיים וגם ברגעים השקטים שלהם – ולמצוא את ההתרגשות והשמחה שלהם בעולם הטבעי.
אנחנו רק בתחילת הדרך, אז נשמח לסבלנות ולתמיכה שלך בזמן שזה גדל. אם בא לך לעקוב אחרי המסע שלנו ולקבל הצצה מאחורי הקלעים לתהליך שלנו, נהיה ממש אסירי תודה אם תירשמי לערוץ היוטיוב שלנו, @sufotbrush כל עוקב עוזר לנו להגשים את החזון הזה, ואנחנו לא יכולים לחכות לחלוק איתך את מה שיבוא אחר כך! תודה רבה שהצטרפת אלינו להרפתקה הזו.